"ילדים זה שמחה ,ילדים זה ברכה כתוב בתורה אולי בגמרא", שלמה בר ולהקת הברירה הטבעית/

כולנו שמחים ומברכים על הגעתו של ילד לעולם, אך זו משנה גם את המערכת הזוגית שהייתה לפני הגעתו ועלולה ליצור קשיים ומלכודות היכולים להתפתח במבנה המשפחתי החדש. כל זה ברור לכל. אז למה אנו לא עושים הכנה מתאימה, למידה ואימון בחוקי משחק חדשים להגעת השובר שוויון?

החיים האידיליים שייצרנו לעצמנו, החופש הכמעט המוחלט, לבד וכזוג, חוסר האחריות כלפי העולם, היכולת לעשות דברים "משוגעים" ללא חשבון כמו לנסוע לחו"ל בספונטניות, לצאת לפאב בחצות, או לצפות בסרט עם חברים ב-2 בלילה – כל אלה משתנים באחת ועל אף שבראשנו וברגשותינו אנחנו עדין משוועים לחופש, עלינו לשנות את תפישתנו. אין אפשרות להגיד, "תעצרו את הגלגל, אני רוצה לרדת".

התבגרנו בזמן קצר ובבת אחת, עולם המשימות והזמן שלנו מתנהל מתוקף האחריות הרבה שנחתה עלינו  כהורים, החובה לדאוג, לטפל ולתחזק את הרך הנולד מבלי לעצור, ההסכם זוגי שהסכמנו עליו ואתו חיינו עד הגעת הרך לעולם כבר לא בתוקף ועכשיו הנסיבות מחייבות הערכות מחודשת וקביעת הסכם חדש.

ולכל זה מתלווה עייפות פיזית מנטלית ולא פעם לחץ כלכלי, גם קשיים שדאגנו להסתיר ולהסוות זוקפים את ראשם כעת.

זוגות רבים חושבים שבהתחלה ורק בהתחלה יאפשרו לילד להפוך למרכז. הקשר הזוגי, חשוב ככל שיהיה, ירד בסדר העדיפויות -בינתיים. מכירים את המשפט שאומרים לילד "אתה חיים שלי"?  לרב, תתלווה לכך גם הזנחה עצמית ושכחת האני, לבוש מרופט וחוסר זמן לטיפוח אישי. אז קצרה הדרך לחוסר משיכה ותשוקה וכך גם חיי המין נפגעים וזה חבלללללללללל

אמא'לה, אז מה עושים?

ילד לא אמור ולא צריך להפריע לקשר ולתשוקה הזוגית. השאירו זמן למנוחה, טפחו עצמכם כפי שעשיתם בעבר ואף יותר (אני יכול להמליץ על קוסמטיקאית מעולה) פנו זמן לטיפוח אישי (חוגים, חברים ועוד)

היערכו מחדש בהקדם ובמהירות תוך שמירת העצמאות האישית של כל צד במשוואה ובנו עולם חדש לא פחות טוב ואף יותר. הציבו את הזוגיות במקום מרכזי, המשיכו לחזר אחרי בנהזוג והעניקו את התחושה שיש כאן משפחה ולא פריטים החיים יחדיו וכזוג. היו מודעים לכך שבנהזוג זה אותו בנהזוג שהיינו מאוהבי בו קודם, הנציחו ושחזרו את רגעי הקסם מהעבר לצד בניית רגעי קסם חדשים.

היו מודעים לשינויים, הבינו מאין הם נובעים ולמדו להכיל אותם גם כשאנו לא מסכימים עם השותף המרכזי לחיינו.

בנו לכם איים של קידוש ואהבה הפנויים רק לכם. שבצו ביומן פעם בשבוע יציאה משותפת, שיחה זוגית. כשאני מדבר על קידוש אני בהחלט מדבר על טקסים ויצירת אווירה רומנטית. דמיינו דמינו שאתם יוצרים לכם מקדש וכך תרגישו בכל פעם.

אפשרו מקום לניקוז פיזי מנטאלי ורגשי בינכם ובאמצעים אחרים בדקו מה עושה לכם טוב ומשחרר לחץ אולי ספא, חופשה אקסטרים, סתם ים, ריקוד, ספורט ועוד.

חשוב להעניק לבן הזוג את התחושה שהוא עדין המרכזי והחשוב מכול ונעבוד על הקשר החברי כי הוא הבסיס האמיתי לחיי זוגיות טובים.

אמא'לה, זה כואב?

ברשותכם ,בואו נפתח (בקטנה) שוב את נושא הסקס לאחר הלידה.  

לעיתים קיימת מגבלה מבחינה רפואית ולעיתים חלקנו, נשים וגברים כאחד, בוחרים באפשרות שאי אפשר. גברים רבים מגיעים לחדרי הטיפול לאחר שראו במהלך הלידה את זוגתם מדממת והפסיקו לראות באישה את הסקסית המושכת והמלהיבה מקודם.

אנא, אל תוותרו על הסקס. גם אם אי אפשר רפואית לבצע חדירה, עולם הסקס מאפשר חוויה אינסופית גם בלי זה.

הקדישו זמן לבנהזוג. צרו מעגל אינטימי בינכם, היזכרו והציפו את המשיכה שהייתה לכם, חפשו מה סקסי מעניין ומושך היום, הקדישו זמן ומקום לסקס וקדשו אותו כמי שמקדש כל דבר חשוב אחר.

עשו סקס מתוכנן מקודש בזמן ובמקום המתאימים לכך. נהלו את יומנכם הזוגי בהתאם לנסיבות, למשל שנת הילד ומתי יש זמן סבים וסבתות.  

היו מודעים לכך שהלידה משנה מערכים הורמונליים קיימים ואף עם אלה החדשים, ניתן וצריך לבנות את העולם הזוגי האינטימי.

מבנה הגוף הנשי עובר שינוי. גברים יקירם, הביטו באישה החדשה שלכם (איזה כייף להחליף אישה!) חפשו את הסקסי שהיה ומצאו את החדש, הביטו במשקפי השפע ואל תחפשו את השלילי ונשים יקרות, התחברנה לגופכן ואל תזנחנה אותו. פעילות גופנית ולבוש הולם יעשו את העבודה.

השקיעו במינטימות (מין-אינטימיות) הזוגית. טפחו מגע בינכם ולא רק לצורך המיני אלא מגע שוטף, אמיתי, המעניק כוח ותחושת ביטחון: חיבוק, לטיפה, עיסוי – לאורך כל הריון ולאחר הלידה.

הלו, הלו

הזוגיות שלנו הינה כלי מרכזי בחיינו ומאד חשובה גם במערכת המשפחתית החדשה. אנו רוצים לשמש דוגמה חינוכית מצוינת לילדינו ונתנהג כמו שהיינו רוצים שהזוגיות של ילדינו תיראה ולא פחות לשמור על אושרנו האישי והזוגי.

תקשורת טובה היא המפתח לזוגיות טובה לפני הלידה והיא המפתח להצלחה גם לאחר הלידה. מותר, צריך ורצוי להגיד כל מה שעל ליבנו. רק עשו זאת במקום ובעיתוי הראויים לכך, אל תצברו בבטן ואל תסתפקו ברמיזת רמזים. הניחו את כל הקלפים על השולחן.

הילד המקסים החדש שהצטרף לעולמנו תלוי בנו ומצריך עבודה רציפה ומכאן גם מקור לכעס ומשבר – מי קם יותר, מי רוחץ, מטפל, מטייל יותר? ועד כמה בן הזוג שהולך לעבודה וחוזר עייף ורצוץ יכול להיות שותף למי שנשאר בבית ורצוץ לא פחות מהטיפול ברך הנולד בפרט ובבית בכלל? הדרך להתמודד עם התסכולים והקשיים הללו הינה סבלנות, אמפתיה, הקשבה ורצון טוב.

בנוסף, למערכת המשפחתית הפנימית העסוקה בקביעת הסדרים חדשים אנו מביאים את כול השקפתנו ומשנתנו החינוכית. גם המשפחה המורחבת, הסבא והסבתא הנרגשים, חשים את הצורך להביא ניסיון וידע שצברו ולעזור לזוג בטיפול, וגבולות העזרה חוצים לא פעם קווים. קשר משפחתי. טיפוסי. אז מה עושים בעצם?

תקשרו את הצרכים והרצונות שלכם. אם אתם מרגישים שאינכם מצלחים לתקשר אל תתמהמהו, בדרך כלל טיפול ואימון קצר מועד יוביל אתכם לדרך המלך.

זכרו כי הצטרפות גורם חדש למשפחה מבשר טובות וכי אפשרי וניתן לבנות מערכת זוגית ומשפחתית אוהבת-תומכת-שמחה-ומאושרת. עם מעט תשומת לב ואהבה.